קטגוריה: Misc

פתח אליהו ואמר: ריבון העולמים, שאתה הוא אחד ולא בחשבון.
אתה הוא עליון על כל העליונים, סתום על כל סתומים, אין מחשבה תופסת בך כלל.
אתה הוא שהוצאת עשרה תיקונים הנקראים עשר ספירות,
להנהיג בהם עולמות סתומים שאינם מתגלים ועולמות נגלים, ובהם התכסית מבני אדם.
ואתה הוא הקושר אותם ומייחד אותם.
ובגלל שאתה פנימיותם, כל המפריש אחד מן החברים מאותם העשר ספירות, יחשב לו כאילו הפריש בך.
כל מי שמפריש ספירה מחברתה, נחשב לו כאילו מפריש אותך.
ואלו עשר הספירות, משתלשלות כסדרן: אחת ארוכה, ואחת קצרה, ואחת בינונית.
ואתה הוא שמנהיג אותם, ואין מי שינהיג אותך, לא למעלה, לא למטה ולא משום צד.
לבושים הכנת להם, מהם פורחות נשמות לבני אדם,
וכמה גופים הכנת להם שנקראים גוף לגבי הלבושים המכסים עליהם,
ונקראים בתיקונם כך:
חסד – זרוע ימין, גבורה – זרוע שמאל, תפארת – הגוף.
נצח והוד – שתי שוקיים.
יסוד – סיום הגוף, אות ברית קודש.
מלכות – פה, תורה שבעל פה היא נקראת.
חכמה – המוח, והוא פנימיות המחשבה.
בינה – היא הלב, ובה הלב מבין. ועל שני אלו כתוב “הַנִּסְתָּרתֹ לַה’ אלהֵינוּ”.
כתר עליון הוא, והוא כתר מלכות, ועליו נאמר – “מגִּיד מֵרֵאשִּית אַחֲרִּית”, והיינו תפילין של ראש.
בפנימיות הוא יו”ד ה”א וא”ו ה”א, והוא בדרך אצילות,
המשקה את האילן בזרועותיו וענפיו, כמים המשקים לאילן ומתגדלים אותו בהשקיה זו.
ריבון העולמים, אתה הוא עילת העילות וסיבת הסיבות,
המשקה לאילן בנביעה, והנביעה הזו היא כנשמה לגוף, שהיא החיים לגוף.
ואין לך דמיון ולא דמות, לא פנימיות ולא בחיצוניות.
ובראת שמים וארץ, והוצאת מהם שמש ולבנה וכוכבים ומזלות.
ובארץ אילנות, ודשאים, וגן עדן, ועשבים, וחיות, עופות, ודגים, ובהמות,
ובני אדם, שידעו את העליונים, ואיך יתנהגו בהם העליונים ותחתונים,
ואיך ידעו מהעליונים ומהתחתונים, ואין מי שיודע בך כלל.
וחוץ ממך אין יחיד בעליונים ובתחתונים, ואתה הוא עילת הכל ואדון על הכל,
ולכל ספירה יש שם ידוע, ובה נקראים המלאכים, ולך אין שם ידוע,
שאתה הוא ממלא כל השמות, ואתה הוא השלמות של כולם.
וכאשר אתה מסתלק מהם, יישארו כל השמות כגוף ללא נשמה.
אתה הוא חכם, ולא בחכמה ידועה, אתה הוא מבין, ולא בבינה ידועה,
אין לך מקום ידוע, אלא להודיע תוקפך וחוזקך לבני האדם,
ולהראות להם איך מתנהג העולם בדין וברחמים שהם צדק ומשפט,
כפי מעשיהם של בני האדם.
דין – הוא גבורה
משפט – עמוד האמצעי
צדק – מלכות הקדושה.
מאזני צדק – שני עמודי האמת.
הן צדק – אות ברית קודש.
כולם להראות איך מתנהג העולם,
אבל אין לך צדק ידוע – שהוא דין,
ולא משפט ידוע – שהוא רחמים,
ולא מכל המידות כלל.
קום רבי שמעון, ויתחדשו דיבורים על ידך,
שהרשות ניתנה לך לגלות סודות עליונים על ידך,
מה שלא ניתן רשות לגלות לשום אדם עד כה.
קם רבי שמעון, פתח ואמר: “לְךָ ה’ הַגְדֻלָּה וְהַגְבוּרָּה” וכו’.
עליונים שִּמְעו!
אתם הטמונים בחברון והרועה הנאמן,
התעוררו משנתכם! “הָּקִּיצוּ וְרַנְנוּ שכְנֵי עָּפָּר”,
אלו הצדיקים הללו מצד שנאמר בהם “אֲנִּי יְשֵנָּה וְלִּבִּי עֵר”,
ואין הם מתים, ומפני זה נאמר בהם “הָּקִּיצוּ וְרַנְנוּ” וכו’.
הרועה הנאמן, אתה והאבות הקיצו ורננו להתעוררות השכינה, שהיא ישנה בגלות,
שעד עתה הצדיקים כולם טמונים וישנים בקבריהם.
מיד מביאה השכינה שלושה קולות לרועה הנאמן ואמרה לו:
קום הרועה הנאמן, שעליך נאמר “קוֹל דוֹדִּי דוֹפֵק” אצלי בארבע האותיות שלו,
ואומר בהם “פִּתְחִּי לִּי אֲחתִּי רַעְיָּתִּי יוֹנָּתִּי תַמָּתִּי”,
שהרי תם עוונך בת ציון, לא יוסף להגלותך.
“שֶׁרּאשִּי נִּמְלָּא טָּל”, מהו נמלא טל?
אלא אמר הקב”ה: את חשבת שמיום שנחרב בית המקדש, שעליתי לבֵיתִּי שלי ונכנסתי לישובי?
לא כך הוא, שלא אעלה כל זמן שאת בגלות,
והרי לך סימן “שֶׁרּאשִּי נִּמְלָּא טָּ”ל”:
ה”א – (אחרונה) היא השכינה בגלות.
השלמות והחיים שלה הוא ט”ל, היינו: יו”ד ה”א וא”ו.
וה”א (אחרונה) היא השכינה שלא מחשבון ט”ל.
אלא יו”ד ה”א וא”ו, שעולות האותיות בחשבון ל ט”ל שהוא ממלא את השכינה – מנביעת כל המקורות העליונים.
מיד קם הרועה הנאמן והאבות הקדושים עמו.
(״פתיחת אליהו״)