ארון הקודש, על פי המסורת, לא רק שימש כמקום אחסון ללוחות הברית, אלא גם היווה מעין מוקד או צומת של אנרגיה רוחנית עצומה. אפשר אולי לדמיין אותו כמכיל מעין “כור גרעיני” אלוקי, או “משדר” קוסמי בעל עוצמה אדירה, שהקרין גלים של קדושה וחכמה אל המקדש וממנו החוצה אל העולם כולו.
בתרחיש כזה, הזהב הטהור שציפה את הארון לא היה רק קישוט יוקרתי, אלא שימש כמוליך יעיל במיוח לאנרגיות הרוחניות. אולי הוא פעל כמעין “מגבר” או “מסנן”, שהגביר וזיכך את התדרים האלוקיים. לעומתו, עצי השיטים שמהם נבנה הארון פעלו אולי כ”בידוד” או כ”ווסת”, שאיפשרו שליטה מדויקת בזרימת האנרגיה העצומה.
אפשר לדמיין ששני הכרובים הזהובים שניצבו על הכפורת שימשו כמעין “אנטנות” או “מגדלורים” רוחניים, שקלטו ושידרו את ההשראה האלוקית. מעין כיצורים בעלי תודעה על-אנושית, שתפקידם היה לווסת ולנתב את האנרגיות הקוסמיות שזרמו דרך הארון.