בוא ננסה לדמיין תרחיש היפותטי שבו פאות הראש והזקן אכן משמשות ככבלים מוליכים של חשמל. נבחן איך מצב דמיוני כזה עשוי להשפיע על חייהם של יהודים שומרי מצוות ועל החברה היהודית בכללותה.
ראשית, גידול פאות יהפוך ממצווה רוחנית למשימה פרקטית חיונית. פתאום, לשאלות כמו אורך הפאות, צפיפותן וסידורן תהיה השפעה ישירה על ביצועי ההולכה החשמלית. יהודים יצטרכו לטפח את פאותיהם בקפידה, תוך שימוש בחומרים מיוחדים לשיפור המוליכות. מצוות הפאות תהפוך לתחום מקצועי של ממש.
מבחינה חברתית, הדבר עלול ליצור מתחים חדשים. למשל, עשויה להתפתח היררכיה בין בעלי “פאות חזקות” בעלות מוליכות גבוהה, לבין אלו עם “פאות חלשות”. שיקולי השידוכים והיוקרה החברתית ישתנו בהתאם. מצד שני, המצווה גם תחבר את הפרטים לרשת קהילתית של ממש – רשת חשמלית משותפת התלויה בתרומתו של כל יחיד.
מבחינה רוחנית, הדבר מעלה שאלות מרתקות. האם החיבור הפיזי בין יהודים ייצור גם תחושת קרבה רגשית ורוחנית? האם העברת האנרגיה תחזק את האמונה והלכידות הדתית? ואולי להיפך, המיסטיקה של המצווה תיעלם נוכח התפקוד הפרקטי החדש?
תפקידם של הרבנים ופוסקי ההלכה גם ישתנה. פתאום, מלבד בקיאות בטקסטים המקודשים, ידע בחשמל והנדסה יהפוך לרלוונטי. שאלות הלכתיות חדשות יצוצו: מה דינן של פאות בחומרים מבודדים? האם מותר להשתמש בפאות לצרכים חילוניים כמו טעינת סמארטפונים?
בנוסף, מעמדם ותדמיתם של המצויים במקצועות ה-STEM (מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה) צפויים להשתנות. ידע ומיומנויות בתחומים אלו יהפכו פתאום לבעלי ערך דתי ממשי. מהנדסי חשמל יזכו ליוקרה וכבוד בחברה היהודית. דמויות כמו אלברט איינשטיין וסטיבן הוקינג יהפכו לסמלים לא רק של גאונות מדעית, אלא גם של דבקות דתית.