בכתבי קומראן מופיעים כינויים ותארים שונים ומגוונים לאלוהים. מלבד השם המפורש (שלרוב נמנעו מלכתוב במפורש), נפוצים כינויים כמו “אל עליון”, “אל הדעות”, “מלך הכבוד”, “ראש האורות”, ועוד. כינויים אלו משקפים את התכונות והמאפיינים שחברי הכת ייחסו לאל.
השימוש בכינויים שונים יכול ללמד אותנו על ההיבטים השונים של האל שהודגשו בהגותם של חברי הכת. למשל, כינויים כמו “ראש האורות” או “מקור הצדק” מדגישים את תפקידו של האל כמקור לאור, לטוב ולצדק בעולם. לעומת זאת, כינויים כמו “אל הדעות” או “אל העולמים” מצביעים על תפיסה של אל כל-יודע וכל-יכול, השולט על כל הזמנים והעולמות.
מעניין גם לבחון את הכינויים שנמנעו מהם. למשל, נראה שהשימוש בשם המפורש היה נדיר, כנראה מתוך יראת כבוד ורצון להימנע משימוש לא ראוי בשם. זה עשוי להעיד על תפיסה של ריחוק וטרנסצנדנטיות של האל.
בכמה מקומות, האל מכונה גם בכינויים מופשטים יותר, כמו פשוט “האל” או “האלוהים”. זה עשוי להצביע על תפיסה מונותיאיסטית מובהקת, שמדגישה את האחדות והייחודיות של האל, מעבר לכל שם או כינוי ספציפי.
מנקודת מבט מחקרית, חקר השימוש בשמות האל יכול ללמד אותנו רבות על האופן שבו חברי כת מדבר יהודה תפסו וחוו את האלוהות. הוא יכול להאיר את התיאולוגיה שלהם, את האופן שבו הבינו את מהות האל ואת מערכת היחסים הרצויה בין האדם לבוראו. זהו חלון מרתק להשקפת עולמם הדתית והרוחנית.
יתר על כן, השוואת השימוש בשמות האל בקומראן לזה שבמקורות אחרים מאותה תקופה (כמו בברית החדשה או בכתבי פילון) יכולה ללמד אותנו על המכנים המשותפים והייחודיים בתפיסות התיאולוגיות של הזרמים השונים ביהדות ובנצרות המוקדמת.