בסיפור המקראי, אליהו הנביא מתארח בביתה של אלמנה בצרפת. כאשר בנה של האלמנה חולה ומת, אליהו לוקח את הילד לחדר העליון, שוכב עליו שלוש פעמים, ומתפלל לאלוהים שיחזיר את נשמת הילד. תפילתו נענית, והילד קם לתחייה.
אבל בואו נדמיין תרחיש אלטרנטיבי, שבו האירוע המופלא הזה מקבל הסבר מדעי-בדיוני. נניח שכנביא, אליהו היה בעל גישה לכוחות אלקטרומגנטיים יוצאי דופן. אולי גופו היה מסוגל לאגור כמויות אדירות של מטען חשמלי, בדומה ליכולת של דגים חשמליים כמו הנמנון.
במגע הישיר עם גופו של הילד, אליהו היה יכול לשחרר פורקן חשמלי מדויק ומבוקר, מעין גרסה עתיקה ומיסטית של הלם חשמלי (Defibrillation) המשמש כיום להחייאת אנשים שליבם חדל לפעום. אולי שלושת ה”סבבים” של השכיבה על הילד מייצגים שלוש פריקות חשמליות עוקבות, שנועדו להביא את הלב חזרה לקצב סדיר.
בתרחיש כזה, תפילתו של אליהו לאלוהים יכולה להתפרש כמעין “הפעלה” או “הנחיה” של הכוח האלוקי שזורם דרכו. אולי המילים והכוונה שבתפילה הן שמאפשרות לו לבקר ולכוון את הפריקה החשמלית באופן המדויק הנדרש כדי להציל את חיי הילד.
מנקודת מבט זו, אליהו מתפקד כמעין “ממשק” או “ערוץ” בין העולמות הפיזי והרוחני. יכולותיו האלקטרומגנטיות יוצאות הדופן הן ביטוי של חיבורו העמוק לאלוקי, ומאפשרות לו לגייס כוחות על-טבעיים כדי לחולל ניסים בעולם הגשמי.