האיסיים היו זרם דתי יהודי ייחודי, ששגשג בתקופת בית שני, בין המאות השנייה לפני הספירה והראשונה לספירה. קהילותיהם הצנועות שכנו בבדידות המדבר היהודי, רחוק מההמולה העירונית והטרדות החיצוניות.
חיי הסגפנות שניהלו האיסיים היו שזורים באמונה עמוקה ובקודים מוסריים נוקשים. הם השתדלו לחיות חיים פשוטים, צנועים וטהורים, תוך הימנעות מכל עידון ותענוג גופני. דרכם הרוחנית התבססה על חסידות, צדק וטוהר.
עדויות רבות על קבוצה מיוחדת זו הגיעו אלינו מכתביו של ההיסטוריון היהודי-רומי יוסף בן מתתיהו, מגילות ים המלח שנכתבו בידי האיסיים עצמם, וממקורות קדומים נוספים כגון פילון האלכסנדרוני ופליניוס הזקן.
תיאוריהם רוויי העניין והסקרנות סביב חייהם המיוחדים, הותירו בנו שאלות רבות. אך אין ספק כי האיסיים היוו תנועה מרתקת ששמרה על ייחודיותה במשך מאות שנים במדבר היהודי.
הם קיימו משטר שיתופי מלא – לא היה להם רכוש פרטי והם חילקו את כל משאביהם. חברי הקהילה אכלו ארוחות משותפות צנועות, ולבשו בגדים פשוטים מאותו הסוג. הם הקפידו על טהרה מירבית, וטבלו בכל בוקר במים לרחיצה טקסית.
האיסיים נודעו גם באורח חייהם השקדן והפרודוקטיבי. הם עסקו בעבודות יד כגון חקלאות וייצור כלים, אך גם רכשו ידע עמוק בתחומים רוחניים כגון פרשנות המקרא, תורת הסודות והפילוסופיה. הם פיתחו גם שיטות רפואיות ייחודיות באמצעות צמחי מרפא וכתבו חיבורים בתחומי המדע והאסטרונומיה.
דפוסי הקבלה לכת האיסיים היו מהמורכבים והקפדניים ביותר בעולם העתיק. מועמד לחברות בכת נדרש לעבור תקופת הכשרה וניסיון ממושכת שנמשכה שנים רבות, ורק לאחר מכן יכול היה להצטרף לקהילה כחבר מלא. חברים שהפרו את כללי הכת – גורשו לצמיתות.
תרומתם הבולטת ביותר של האיסיים הייתה כנראה בשמירה וההעתקה של כתבי הקודש והספרות הרוחנית. רוב מגילות ים המלח המכילות ספרי תורה, תהילים, נביאים וחיבורים מיוחדים – הועתקו על ידי סופרים אלה. בזכות עבודה זו, נשמרו לדורות יצירות מפתח של הספרות העברית העתיקה